אבהות


כללי

קביעת אבהות נחוצה לכמה עניינים, לרבות ירושה, יוחסין, מזונות ועוד. הסמכות לדון בענייני אבהות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
תביעת אבהות יכול שתוגש לבית המשפט על ידי קטין, אחד מהוריו או אפוטרופוס שמינה עבורו בית המשפט. מטרתה של תביעת אבהות הוא הצהרתי – להכריז על אדם כאב או כמי שאינו אביו של הקטין.

בדיקת אבהות
בדיקת אבהות נעשית באמצעות בדיקת דם, הנקראת "בדיקת סיווג רקמות". באמצעות בדיקה של רקמות ואיזואנזימים, ניתן לא רק לשלול אבהות, אלא לקבוע קביעה פוזיטיבית המקובלת בבית המשפט.
בתי הדין הרבניים מכירים אף הם בתוצאה של בדיקה זו, לצורך חיוב במזונות קטינים, אך לא לצורך קביעה כי הילד ממזר, אם לאו.

על מנת לבצע בדיקת רקמות, יש לקבל את הסכמת שני הצדדים, ואת תגובת פרקליטות המדינה. חשוב לדעת, כי אמנם בתי המשפט אינם כופים על אדם לעבור בדיקת רקמות, אך במקרה של סירוב, רשאי בית המשפט להצהיר בפסק דין על אבהות הגבר, אלא אם כן ינמק הגבר את סירובו לבדיקה בנימוק סביר.

השיקולים המנחים באשר לבדיקת רקמות
בית המשפט הדן בשאלה האם לבצע בדיקת רקמות, לוקח בחשבון כמה שיקולים, וביניהם: טובת הקטינים ושלוותם, זכות הקטינים לדעת את זהות אביהם, זכות האב להביא ראיות סותרות, וכיוצ"ב.
הכרעת בית המשפט בשאלה האם לאפשר בדיקת רקמות, תלויה בנסיבות כל מקרה, ומתייחסת למספר שאלות, ובהן: טיב והיקף הראיות הנוספות, ככל שיש כאלו, (למשל: התנהגות האב לקטין, המלמדת על כך כי הקטין הוא בנו), היות האם פנויה או נשואה (לשאלה זו חשיבות לעניין ממזרות), וכיוצ"ב.

בדיקת רקמות – כאשר האישה נשואה
לאחרונה, נקבע בפסק דין תקדימי, כי במקרים מסוימים, בית המשפט יורה על בדיקת רקמות, חרף החשש לממזרות. ההלכה התבססה על העיקרון, לפיו לכל ילד הזכות לדעת את זהותו של אביו, כשהעיקרון המנחה הוא עיקרון טובת הילד.
פסק הדין קבע, כי בית המשפט יאשר, במקרים מסוימים, ביצוע של בדיקת רקמות, על אף החשש לממזרות, ורק לאחר בדיקה קפדנית של מכלול הראיות, אשר יבחנו בכל מקרה ומקרה.

twitter-widget.com