בית-הדין הרבני

גירושין - בית הדין הרבני - רקע כללי


בית המשפט לענייני משפחה אינו דן בענייני נישואין וגירושין, ואינו דן בתביעות גירושין ובתביעות לשלום בית, היות ועניינים אלו מצויים בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני.

הסמכות לדון במזונות ילדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם כן שני הצדדים הסכימו כי העניין ידון בבית הדין הרבני.

בית הדין הרבני יכול לדון בענייני ירושה, בכפוף לכך שכל הצדדים מסכימים לכך, בכתב.

לאן להגיש את התביעה: לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני?

הסברה הרווחת בקרב הציבור היא, שבית המשפט לענייני משפחה יטיב עם האישה, ואילו בית הדין הרבני היא הערכאה העדיפה לבעל, אינה תמיד נכונה. יש לפעול על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, וייתכנו מקרים בהם יהיה עדיף לאישה להגיש תביעה לבית הדין הרבני, ולהיפך.

ההחלטה מהי הערכאה הרצויה, אינה עניין של מה בכך. זוהי החלטה אסטרטגית גורלית, אשר עשויה לקבוע את אופן ניהול ההליכים, ובעיקר את התוצאה הסופית. כך למשל, בענייני רכוש, אף על פי שבחלק מהעניינים מחויב בית הדין הרבני לדון על פי הדין האזרחי, הדיון יהיה בדרך כלל על פי הדין הדתי. למשל, לפי הדין הדתי, חלוקת הרכוש נעשית לפי אופן רישום הנכסים, בעוד שעל פי הדין האזרחי, הנכסים שנצברו במהלך הנישואין יחולקו בין הצדדים שווה בשווה, ללא כל משמעות לרישום, ואין זוהי אלא דוגמא אחת מיני רבות.

בחירת הערכאה השיפוטית הרצויה לכם, היא חלק מגיבוש אסטרטגיית גירושין נכונה, הדורשת מיומנות וידע משפטי נרחב. על מנת להשיג יתרון ממשי, בדרך של פתיחת ההליכים בערכאה השיפוטית המתאימה למקרה שלכם, ולמנוע נזקים אדירים לאופן ניהול התיק ולתוצאה הסופית, פנו לעורך דין מומחה בתחום, לצורך גיבוש החלטה המתאימה לנסיבות המיוחדות של המקרה שלכם.

פנייה לבית הדין הרבני ללא ייצוג עורך דין מטעמכם, עלולה להיות הרת אסון עבורכם, ולחרוץ את גורלו של התיק לרעתכם. תביעת גירושין בבית הדין הרבני היא תביעה לכל דבר ועניין, ודרוש ידע משפטי וניסיון בניהול תיקים בבית הדין, על מנת לנהל את ההליך באופן נכון. לא מומלץ "לעשות זאת בעצמכם", ובוודאי שיש להימנע מהגשת תביעה ספונטאנית, על גבי הטפסים שמנפיק בית הדין הרבני.

"מרוץ הסמכויות" בית המשפט לענייני משפחה מול בית הדין הרבני

לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני סמכות מקבילה לדון בענייני משמורת קטינים, ענייני רכוש ומזונות אישה. הסמכות המקבילה יצרה תופעה שנקראת "מרוץ סמכויות", כך שצד שהקדים, והגיש תביעה לערכאה הרצויה לו, הקנה סמכות לערכאה זו.

יחד עם זאת, אף אם הבעל הקדים, והגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, בה כרך את מזונות האישה, משמורת הילדים ואת ענייני הרכוש, או חלק מהעניינים הללו, אין זהו סוף פסוק.
הלכה פסוקה היא כי על מנת להעניק סמכות ייחודית לבית הדין הרבני ועל מנת למנוע את ניצולה לרעה של הכריכה על ידי הבעל, שכל מטרתה חסימת  דרכה של האישה אל בית המשפט האזרחי, יש להוכיח שלושה יסודות ("המבחן המשולש"), כמפורט להלן:

  • על תביעת הגירושין להיות כנה
  • על הכריכה להיות כנה
  • הכריכה צריכה להיות כדין

בית המשפט העליון, ביושבו כבג"צ (בג"צ פלמן), קבע כי גם לבית המשפט לענייני משפחה, וגם לבית הדין הרבני, הסמכות לקבוע לעניין הסמכות, ולהחליט באיזו ערכאה ידונו ענייניהם של הצדדים.

הגשת תביעת גירושין שאינה עומדת בתנאי "המבחן המשולש", יכולה לגרום נזק אדיר לניהול התיק. תביעה שאינה עומדת בתנאי הכריכה, תוביל בהכרח לטענות בעניין הסמכות, להתמשכות ולסרבול ההליכים, להוצאות מיותרות, ובמקרה והסמכות לדון בעניינכם תועבר לבית המשפט לענייני משפחה, לאחר שחשפתם את גרסתכם בתביעת הגירושין, יקנה הצד השני יתרון רציני, יתרון שהענקתם לו בעצמכם.

על מנת למנוע סיטואציה מעין זו, תביעת הגירושין חייבת לעמוד בתנאי "המבחן המשולש"! מומלץ שלא לפנות לבית הדין הרבני, בטרם התייעצתם עם עורך דין מומחה בתחום, אחרת, יהיה קשה מאוד "להשיב את הגלגל לאחור", אם בכלל.

סידור הגט - גט ברבנות

בטרם יוסדר הגט בפועל, בית הדין הרבני נותן פסק דין לגירושין. פסק הדין ניתן גם אם הצדדים הגיעו להסכם גירושין כולל, וגם אם אישרו אותו בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך ליתן תוקף של פסק דין לעניינים הנוגעים הגירושין, ולכן, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה נתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין, על הצדדים לפנות לבית הדין הרבני, לצורך אישור ההסכם ככל שהעניין נוגע לגירושין, וקבלת פסק דין לגירושין.

בית הדין הרבני מוסמך גם לאשר הסכם גירושין כולל, אך גם כשמוגשת בקשה בהסכמה, יתקיים דיון ויינתן פסק דין לגירושין. בדרך כלל, בית הדין הרבני יאשר את ההסכם, אבל מוטל על בית הדין לדאוג לטובת הילדים, והוא לא יאשר כל הסכם, אם הוא אינו עולה בקנה אחד עם טובת הילדים.

עילות גירושין

כאשר צד אחד מעוניין בגירושין, ואילו הצד השני מסרב, בין אם ברצונו בשלום בית, ובין אם מטעמים טאקטיים, לא יינתן פסק דין לגירושין, אלא אם כן הוכיח הצד הרוצה בגירושין, כי קיימת לו עילת גירושין, המחייבת את הצד השני בגט.

עילות גירושין – תביעת האישה נגד הבעל

  • טענת "מאיס עלי" – אישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה, בנסיבות מוצדקות. למשל, כאשר הבעל מסרב לזון את האישה, או פוגע בה
  • טענות של מום – הכוונה למום בבעל, המונע מהאישה לקיים עמו יחסי אישות, לרבות כאשר הבעל סובל ממחלה שיש חשש שהיא עלולה לסכן גם את האישה
  • מי שסגנון חייו מכניס אותו לקבוצה של בעלי סיכון גבוה למחלה מסוכנת, למשל, נרקומנים
  • בעל המתנהג לאשתו באופן פסול – בעל המתעמר באישה, מכה, מגדף, באופן שיטתי. הכלל הוא כי : "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת", ולכן אין לחייב אישה לחיות עם בעל כזה
  • בעל שאינו מסוגל להוליד – אם הבעל אינו יכול להוליד ילדים (עקר), ולאשתו אין כלל ילדים והיא חפצה בילדים, יתכן ובית הדין הרבני יכפה על הבעל ליתן גט
  • בעל המסרב לזון את אשתו – אם בית הדין הרבני השתכנע כי הבעל נמנע בלי הצדקה חוקית לזון את האישה, זכאית האישה לדרוש את חיובו במתן גט
  • בעל המסרב לקיים יחסי אישות עם אשתו – כאשר הבעל מסרב לחיות עם האישה חיי אישות, הוא נקרא מורד, והאישה זכאית לדרוש את גיטה
  • טענת האישה כי הבעל איננו מסוגל לקיים עמה יחסי אישות – האישה זכאית לחיי אישות ולקיום חובת עונה על ידי הבעל

עילות גירושין – תביעת הבעל נגד האישה

  • טענות של מום באישה – הכוונה למומים גופניים באישה, אשר מונעים מהבעל לקיים עמה חיי אישות, ובלבד שהאישה הסתירה את המומים הללו בטרם הנישואין. אם תוכיח האישה כי הבעל ידע על המום לפני הנישואין, תוכל להתגונן בטענה של "סבר וקיבל"
  • אישה שלא ילדה במשך עשר שנים – הבעל זכאי לגירושין במקרה שאין לו ילדים והוא חיי עם אשתו במשך עשר שנים, והיא לא ילדה
  • עוברת על דת משה – הכוונה לאישה המכשילה את בעלה על ידי כך שביודעין מביאה אותו לעבירות על דיני הדת היהודית
  • עוברת על דת יהודית – הכוונה לאישה העוברת על מנהגי הצניעות ומתנהגת בדרך של פריצות, כך שאין לדרוש מהבעל להמשיך ולחיות עמה. הכוונה גם לאישה המקללת את בעלה, מעליבה אותו וכיוצ"ב. ואולם, אם הבעל סלח לאישה, והמשיך לחיות עמה, הוא יהיה מנוע מלחייבה בגירושין
  • אישה העושה מעשי כיעור – מדובר במעשים מכוערים, שלהשקפת בית הדין הרבני, יש בהם כדי להצדיק את החשש שהאישה זנתה תחת בעלה, אם כי אין עדים לבגידה. הבעל רשאי לסלוח לאישה ולהמשיך לחיות עמה
  • אישה שזנתה תחת בעלה – במקרה זה אסור לבעל להמשיך ולחיות עמה חיי אישות, והוא אינו יכול לסלוח לה. האישה תהא אסורה על בעלה ועל בועלה

כתובה


כתובה היא שטר חוב, שהבעל כותב ומוסר לאשתו עם הנישואין "כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה". הכתובה נועדה למנוע מצב בו הבעל יתגרש מהאישה בקלות, ללא עילה מוכרת בדין העברי.

  • עיקר כתובה – הסכום המינימאלי הוא מאתיים זוז כסף, וזהו הסכום בו יחויב הבעל במקרה של גירושין או פטירה, אז ישולם הסכום מעזבונו. בדרך כלל, אין הדיינים מאפשרים לבעל לכתוב בכתובה סכום נמוך יותר, אך במידה ונרשם סכום נמוך משווי עיקר הכתובה, יחויב הבעל בתשלום עיקר הכתובה
  • תוספת כתובה – הבעל רשאי לחייב עצמו ביותר מהשווי של עיקר הכתובה, והסכום הנוסף נקרא תוספת כתובה. כאשר הבעל כתב בכתובה סכום שאינו ריאלי, מעל ומעבר ליכולתו הכלכלית, רשאי בין הדין להפחית את סכום הכתובה. מנגד, בית הדין הרבני אינו מוסמך לפסוק סכום גבוה יותר מזה שנכתב בכתובה, אלא אם כן הסכום נמוך משווי עיקר הכתובה

הצמדת הכתובה


שאלת קביעת שווי הכתובה שהסכום בה נקוב במטבע שאינו קיים עוד הינה שאלה ששנויה במחלוקת, ובתי הדין הרבניים חלוקים בדעותיהם בעניין זה. ההצמדה אינה אוטומאטית, ובדרך כלל יקבע שווי הכתובה תוך הפעלת שיקול דעת ובהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.

קיימים מקרים בהם בתי הדין הרבניים יפסקו לאישה פיצויים, במקרים בהם הכריעו כי הינה זכאית לכתובתה אך ערך הכתובה במועד התשלום הינו אפסי, כשהפיצוי בא במקום הכתובה, ולא בנוסף לה.

עילות השוללות מהאישה את כתובתה

  • אישה שעזבה את הבית – אישה שעזבה את דירת המגורים, ללא הצדקה (ללא אמתלא מבוררת), עלולה לאבד את זכותה לכתובתה ולמזונות אישה
  • אישה שזנתה תחת בעלה – אישה שהוכח כי בגדה בבעלה, אינה זכאית לכתובתה ולמזונות אישה.
  • אישה מורדת – אישה, שבית הדין הכריז עליה כמורדת, עלולה לאבד את כתובתה ואת זכותה למזונות אישה
  • אישה שעשתה מעשי כיעור – הבעל רשאי לסלוח לאישה ולהמשיך לחיות עמה, אך אם הבעל דורש לגרשה, יכפו על האישה לקבל את גיטה, והיא תפסיד את כתובתה
  • אישה העוברת על דת משה – עלולה להפסיד את כתובתה, בכפוף לכך שהתרו בה, אך היא לא שבה לדרך הישר
  • אישה העוברת על דת יהודית – גם במקרה זה, אין האישה מפסידה את כתובתה, אלא אם כן הבעל התרה בה קודם לכן, והיא המשיכה בהתנהגותה
  • מקח טעות – אם הוכח כי הקידושין היו מקח טעות, והאישה הסתירה מהבעל מום או בעיה נסתרת אחרת, שאם היה הבעל יודע על קיומה לא היה נושא אותה לאישה, יש להניח כי הבעל לא יחויב בתשלום הכתובה

כתובה היא מסמך משפטי לכל דבר ועניין, והתנהלות לא נכונה בבית הדין הרבני עלולה לעלות לכם ביוקר! בשנים האחרונות מתקיימים דיונים רבים בעניין החיוב בכתובה, ובתי הדין נוטים לחייב בכתובה, יותר מאשר בעבר. לכן, יש להיזהר מפעולה שאינה מתוכננת מראש, ואינה חלק מאסטרטגיית גירושין כוללת, ובוודאי שלא יהא זה נבון לפעול באופן עצמאי, ללא התייעצות עם מומחה בתחום. לשאלה אם תחויב בכתובה אם לאו, או אם תזכי בכתובה אם לאו, השלכה ממשית על עתידכם הכלכלי, ואל תקלו בכך ראש!

סרבנות וכפיית גט


ביצוע הגט בפועל, נעשה באופן בו הבעל נותן את הגט לאישה, והאישה מקבלת את הגט מהבעל. אין תוקף לגירושין, אלא אם כן הבעל נתן את גט הפיטורין מרצון. סרבנות גט היא תופעה קשה, וקיימות גם נשים סרבניות גט, וגם בעלים סרבני גט, אך התופעה רווחת בעיקר בקרב גברים, המסרבים ליתן גט לנשותיהם, בדרך כלל על מנת להפעיל עליהן לחץ כלכלי, להכניען לתכתיבי הבעל, ומתוך רגשות נקם.

על מנת להתמודד עם התופעה של סרבני גט, נחקק "חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה – 1995.
החוק קובע סנקציות שניתן להפעיל על סרבן גט, לאחר שבית הדין הרבני נתן פסק דין לגירושין, ואין זה משנה מהי דרגת החיוב, היינו, החוק חל במקרב של מצווה, המלצה, חיוב או כפיה לגט.

החוק חל גם על נשים סרבניות גט, אך על מנת להפעיל על נשים את הסנקציות שניתן להטיל במסגרתו, יש צורך באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול.

הסנקציות שניתן להטיל על סרבן גט, במסגרת החוק, הן כדלקמן:

  • מתן צו איסור יציאה מן הארץ
  • איסור לקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר, להחזיק בהם או להאריך את תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל
  • איסור לקבל, להחזיק או לחדש רישיון נהיגה
  • איסור להתמנות, להיבחר או לשמש במשרה על פי דין או במשרה בגוף מבוקר
  • איסור לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין או להפעיל עסק הטעון רישוי או היתר על פי דין
  • איסור לפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק, בדרך של לקוח מוגבל

היה האדם שנגדו ניתן צו ההגבלה אסיר או עצור, הסנקציות שניתן להטיל עליו הן כדלקמן:

  • איסור על קבלת חופשה מיוחדת לפי סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר
  • איסור על קבלת ושליחת מכתבים, למעט כתבי בי-דין או מכתבים לעורך דינו או מעורך דינו, לטוען רבני או מטוען רבני, וכן למבקר המדינה או ממבקר המדינה
  • איסור על קבלת מבקרים, פרט ל: עורך דין, איש דת, טוען רבני, מבקר רשמי, וכן ילדיו הקטינים של האסיר או העצור שבית המשפט או בית דין מוסמך קבע הוראות בדבר ביקוריהם.
  • איסור על החזקת חפצים אישיים בבית הסוהר או בבית המעצר, למעט חפצים הדרושים לשם שמירה על בריאותו ומסמכים הקשורים לחקירתו או למשפטו
  • איסור לעבוד בעבודה אשר משולם בעבורה שכר
  • איסור לקנות מצרכים בבית הסוהר או בבית המעצר, למעט מצרכים הדרושים לו לשם שמירה על בריאותו
  • איסור לקבל רישיון להתהלך חופשי
  • איסור להשתחרר שחרור מנהלי
  • שלילת האפשרות להשתחרר שחרור מנהלי
  • שלילת האפשרות להשתחרר לפני תום תקופת המאסר, למעט שחרור בשל חולניות מתמדת

מאסר בכפייה למסרב גט


בית הדין רשאי לכוף סרבן גט במאסר, לציית לפסק הדין לגירושין, ובלבד שתקופת המאסר לא תעלה על חמש שנים. בית הדין רשאי להאריך את התקופה מפעם לפעם, ובלבד שתקופת המאסר הכוללת לא תעלה על עשר שנים.

לצערנו, למרות הסנקציות הקיימות בחוק, בתי הדין הרבניים אינם ממהרים להשתמש בכלים אלו, ורבים המקרים של גברים, המסרבים ליתן לאישה גט, במשך שנים רבות.

twitter-widget.com