צוואות וירושות

צוואות ירושות ועזבונות
צוואות וירושות 


עם פטירתו של אדם, מתחלק עזבונו בין יורשיו, על פי הוראות חוק הירושה, תשכ"ה – 1965. במידה והמנוח הותיר אחריו צוואה, יתחלק עזבונו בין יורשיו, כפי שציווה בצוואתו. אם המנוח לא הותיר צוואה, יתחלק עזבונו על פי הדין.

סמכות עניינית


הסמכות לדון בענייני ירושות וצוואות, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם כן, כל הצדדים הנוגעים בדבר הסכימו כי בית הדין הרבני ידון בעניין. ההסכמה חייבת להיות הסכמה פוזיטיבית, ובכתב. די בכך כי רק אחד מן הנוגעים בדבר לא יחתום על הסכמתו, על מנת לשמוט את הקרקע תחת סמכותו של בית הדין הרבני.

סמכות מקומית


ענייני ירושות וצוואות ידונו בבית המשפט שבתחום שיפוטו התגורר המנוח בעת פטירתו. במידה והמנוח לא התגורר בארץ בעת פטירתו, הסמכות המקומית תהיה נתונה לבית המשפט שבתחום שיפוטו מצויים נכסיו של המנוח.

צוואה


חוק הירושה מכיר בארבעה סוגים של צוואות, על פי הפירוט שלהלן:

  • צוואה בכתב יד – צוואה בכתב יד היא מסמך, בו כותב המצווה מה יעשה ברכושו לאחר פטירתו, מי הם יורשיו, ואופן חלוקת העיזבון. על מנת שצוואה מעין זו תהא בעלת תוקף משפטי, על המצווה לכתוב את הצוואה בכתב ידו, לציין את תאריך עריכת הצוואה, ולחתום על הצוואה בחתימת ידו. צוואה שנערכה באופן זה, חשופה לטענות פסלות רבות, לכן מומלץ שלא לערוך צוואה בכתב יד
  • צוואה בפני עדים - על מנת שצוואה זו תקבל תוקף משפטי, עליה להיות ערוכה בכתב, עליה לשאת את תאריך עריכתה, ולהיות חתומה על ידי המצווה בפני שני עדים (שאינם יורשים על פי הצוואה), לאחר שהצהיר בפניהם כי זוהי צוואתו. העדים מאשרים במעמד חתימת הצוואה, כי המצווה הצהיר כך, וחתם על הצוואה.
  • צוואה בפני רשות – צוואה בפני רשות ניתן לערוך בפני שופט, רשם של בית המשפט, רשם לענייני ירושה, או חבר בית דין דתי. עריכת הצוואה נעשית על ידי הגשת הצוואה לאחד מן הגופים הללו, או באופן בו המצווה מצווה בעל פה את צוואתו, בפני אחת מן הרשויות. דברי המצווה יקראו על ידי נציג הרשות המוסמכת, המצווה יצהיר כי זוהי צוואתו, ונציג הרשות יאשר על גבי הצוואה שהיא נקראה, וכי המצווה הצהיר כאמור
  • צוואה בעל פה ("שכיב מרע") – בנסיבות מתאימות, יכול המצווה לומר את צוואתו בעל פה. דרך זו שמורה לאדם שעומד למות בתוך זמן קצר, אדם גוסס או אדם שמאמין כי הינו גוסס. על מנת שצוואה מעין זו תהא בעלת תוקף משפטי מחייב, על המצווה לצוות בעל פה את תוכן צוואתו, בפני שני עדים, הדוברים את שפתו. דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית צוואה , יירשמו בזכרון-דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידם אצל הרשם לענייני ירושה. רישום, חתימה והפקדה כאמור, ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם. צוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים

עריכת צוואה


אדם, אשר בבעלותו רכוש, ואין הוא מעוניין שרכושו יחולק לאחר מותו באופן הקבוע בחוק הירושה, מומלץ שיערוך צוואה.
כאשר מוריש כותב בחייו צוואה, בדעה צלולה, הוא יכול לחלק את רכושו כראות עיניו, לנשל את יורשיו החוקיים, להוריש את רכושו או חלקו ליורשים שאינם יורשים על פי דין, לקבוע אופן חלוקה שונה מזה הקבוע בחוק הירושה, וכיוצ"ב.
לדוגמא, אדם שבבעלותו מספר נכסים, אך הוא לא ערך צוואה, לאחר מותו יחולקו הנכסים בין יורשיו על פי דין, אך לא באופן ספציפי, כלומר, לכל יורש נכס מסוים, אלא הנכסים יהיו שייכים לכל היורשים, באופן בו לכל אחד מהיורשים יהיה אחוז מסוים בכל אחד מן הנכסים. תוצאה זו, של שיתוף כפי בנכסים, עלולה לגרום לסכסוכים מיותרים בין היורשים, ולהוביל להליכים משפטיים.

לעריכת צוואה חשיבות ראשונה במעלה, במידה והנכם מצויים בהליכי גירושין עם בן זוגכם. כל עוד לא התגרשתם בפועל, בן הזוג יירש אתכם, במקרה של פטירה, כיורש על פי דין. על מנת למנוע מצב זה, מומלץ להזדרז ולערוך צוואה, בה תצוו את רכושכם כפי רצונכם. הדברים נכונים גם כאשר אתם חיים עם בן זוג, בפרק ב', אך לא מעוניינים כי הוא יירש את רכושכם, וגם במקרים של ידועים בציבור, בעיקר אם אחד מבני הזוג נשוי לאחר.
צוואה תקפה כל עוד אין צוואה אחרת, מאוחרת יותר.

צוואה חדשה מבטלת את קודמתה, אלא אם קיים פגם בצוואה החדשה שהופך אותה לבלתי חוקית.

לעיתים, יורשים על פי דין שנושלו מהצוואה, מסרבים לקבל את רוע הגזירה, ופונים לבית המשפט בניסיון לפסול את הצוואה. אחת הטענות הנפוצות היא כי המצווה לא היה בדעה צלולה בעת החתימה על הצוואה. על מנת להתגבר על טענה מהסוג הזה, מומלץ להצטייד באישור רפואי בדבר מצבו הנפשי של המצווה בעת עריכת הצוואה, קל וחומר כשהמצווה קשיש, חולה, נוטל תרופות, או מאושפז בבית חולים בעת עריכת הצוואה.

מומלץ לשמור על הצוואה במקום שמור ובטוח, אך לשתף אדם קרוב על מקום הצוואה. צוואה שלא תמצא, לא ניתן יהיה לפעול על פיה, והעיזבון יחולק ליורשים על פי דין.
הדרך הבטוחה ביותר והמומלצת ביותר היא להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה, אך לא ניתן לעשות זאת באמצעות שליח, אלא על המצווה להפקיד את הצוואה בעצמו.

צוואות הדדיות


בחודש אוגוסט 2005 תוקן חוק הירושה, והוסף לו סעיף 8א', הדן בעניין צוואות הדדיות. לפי התיקון, בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר. צוואות הדדיות יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד.

למשל, בני זוג יכולים לערוך צוואה, לפיה כל אחד מהם יירש את כל רכושו של השני במקרה של פטירה. דוגמא נוספת היא, צוואות הדדיות המצוות חלק מהרכוש לבן הזוג, וחלק מהרכוש לילדים המשותפים, באופן זהה.

ביטול צוואה הדדית על ידי אחד מבני הזוג

העיקרון שעומד מאחורי התיקון, הוא עיקרון ההסתמכות, כלומר, בן הזוג ציווה את רכושו באופן מסוים, מתוך ידיעה והסתמכות כי בן זוגו ציווה את רכושו באופן זהה.
משכך, נקבעו הוראות מיוחדות באשר לאופן ביטול צוואה הדדית, הקובעות כי ביטול צוואה הדדית כאשר שני בני הזוג בחיים, יכול להיעשות בתנאי שהמבקש לבטל את הצוואה ייתן הודעה בכתב לבן זוגו, המצווה השני. עם מתן ההודעה, שתי הצוואות ההדדיות בטלות.

ביטול צוואה הדדית לאחר מותו של אחד מבני הזוג ייעשה כדלקמן: כל עוד לא חולק העיזבון, בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו, יסתלק מעיזבונו של המנוח, באופן הקבוע בחוק.

לאחר חלוקת העיזבון - בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו, ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש.

פסילת צוואה


סעיף 35 לחוק הירושה, קובע כי צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה, או היה עד לעשייתה, או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת-צוואה המזכה בן-זוגו  של אחד מאלה - בטלה.

משמעות ההוראה היא כי אם השתכנע בית במשפט, שזוכה על פי צוואה, היה מעורב ביצירת הצוואה, על פי הפירוט שבחוק, בטלה ההוראה המזכה, והדברים אמורים גם לגבי בן זוגו של הנהנה.

על מנת להיכנס למסגרת סעיף זה, ולהיחשב כמי שהיה מעורב ביצירת הצוואה, אין צורך להוכיח השפעה פסולה, וגם אם הנהנה יוכיח כי לא השפיע באופן פסול על המצווה, ההוראה המזכה את הנהנה תפסל. הרציונאל שעומד מאחורי הדברים, כי די במעורבות על מנת לעורר חשד כי המצווה הושפע באמצעים שאינם כשרים, לצוות באופן שציווה.
הוראה זו, מורה על ביטול צוואה או חלקה, גם אם הנהנה שהיה מעורב באופן כזה או אחר בעריכת הצוואה, לא השפיע כלל על המצווה, והצוואה נתנה בדעה צלולה ומתוך רצון חופשי של המצווה. בתי המשפט פירשו סעיף זה בחוק הירושה באופן מצומצם, ובית המשפט יבדוק כל מקרה על פי הנסיבות המיוחדות שלו.

השפעה בלתי הוגנת


סעיף 30 לחוק הירושה קובע כי, הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה. הטוען לפגם בכשרות הצוואה בשל התקיימות אחד מן הטעמים הללו, עליו נטל ההוכחה.

צו קיום צוואה


על מנת שניתן יהיה לפעול על פי הצוואה, ולחלק את העיזבון בין היורשים, יש צורך בהגשת בקשה למתן צו קיום צוואה, לרשם לענייני ירושה. בקשה זו יכול שתוגש על ידי מי מהיורשים על פיה, או על ידי כל אדם המעוניין במתן הצו. דין צו קיום הצוואה כדין פסק דין, הוא אינו מתיישן, והוא יפה כלפי כל העולם.

ירושה על פי דין


כאשר אדם נפטר, מבלי שהותיר אחריו צוואה, יתחלק עזבונו בין יורשיו על פי דין.
סעיף 10 לחוק הירושה קובע כי יורשיו של המנוח על פי דין הם:
• מי שהיה במות המוריש בן זוגו
• ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם.

זכות הירושה של בן זוג


בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העיזבון, על פי הפירוט שלהלן:

  • אם הניח המוריש ילדים או נכדים או הורים – חצי
  • אם הניח המוריש אחים או אחיינים או הורי הורים - שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן-הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעיזבון, ייטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העיזבון

אם לא הניח המוריש ילדים, נכדים, הורים, אחים או אחיינים, יורש בן הזוג את העיזבון כולו.

החלקים בעיזבון


ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי-הוריו ביניהם.

חליפיו של יורש


ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו. הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן-זוג וכן הורים או הורי הורים.

יורש פסול ויורש שהסתלק


מי שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מחלקו בעיזבון שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, חלקו מתווסף לשאר היורשים על פי חלקיהם.

ירושה מכוח אימוץ


מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, וכן יורשים את המאמץ צאצאי המאומץ.
המאומץ וצאצאיו אינם יורשים על פי דין את קרובי המאמץ. המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו, אולם קרובי המאמץ אינם יורשים על פי דין את המאומץ.
המאומץ וצאצאיו יורשים את קרובי המאומץ, אולם הורי המאומץ והורי-הוריו וצאצאיהם אינם יורשים את המאומץ.

זכות הירושה של המדינה


באין יורש בקרב בני משפחתו של המוריש, תירש המדינה כיורשת על פי דין.
מה שירשה המדינה, ישמש למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד, אולם רשאי שר האוצר להעניק מנכסי העיזבון או לשלם, בתחום שוויים של נכסי העיזבון שהגיעו לידי המדינה אחרי סילוק חובות העיזבון, תשלום חד-פעמי או תשלומים חוזרים, לאחד מאלו:
• לאדם שערב מות המוריש היה מחסורו על המוריש
• לאדם או לתאגיד שערב מות המוריש היה מחסורו של המוריש עליו
• לבן-משפחתו של המוריש או של בן-זוגו שאינו מיורשיו על פי דין

ידועה בציבור


סעיף 55 לחוק הירושה קובע, כי "איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם, ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים, כאילו המוריש שציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחת, מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאיר המוריש".

היסודות אותם יש להוכיח, על מנת להיחשב כידוע בציבור על פי חוק הירושה, הם כדלקמן:


• חיי משפחה
• משק בית משותף
• איש מבני הזוג לא היה נשוי לאחר, בעת הפטירה

צו ירושה


על מנת שניתן יהיה לחלק את העיזבון בין היורשים, יש להגיש לרשם לענייני ירושה בקשה למתן צו ירושה. בקשה זו יכול שתוגש על ידי כל אחד מהיורשים על פי דין, בציון הפרטים הבאים: העובדה בדבר מות המנוח, מועד הפטירה ומקומה, שמות היורשים וחלקיהם בעיזבון.
על פי תקנות הירושה, מבקש הצו חייב לשלוח הודעה ליורשים הנוספים בדואר רשום, בדבר כוונתו להגיש בקשה למתן צו ירושה.

twitter-widget.com